פסק-דין בתיק ת"ק 002261/03

התביעה

1.     בחודש פברואר 2002, פנתה הנתבעת למשטרה והגישה כנגד התובע תלונה בדבר ביצוע מעשה מגונה בכח.

בעקבות אותה תלונה, הוגש כנגד התובע כתב אישום בת.פ 3095/02 בבית משפט השלום בתל אביב במסגרתו יוחסה לתובע עבירה של ביצוע מעשה מגונה בניגוד לסעיף 348 (ג') לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין).

במהלך שמיעת ראיות התביעה, ביקשה המאשימה לחזור בה מכתב האישום והתובע זוכה מהאשמות שיוחסו לו.

במסגרת תביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו מאחר ותלונתה היתה לטענתו, תלונת שקר שכל מטרתה היתה להטרידו ומאחר ונגרם נזק לשמו הטוב.

2.     הנתבעת, עו"ד במקצועה, הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובע וחזרה על גרסתה באשר לנסיבות האירוע. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עצם הגשת תלונה למשטרה, אינה מהווה הוצאת לשון הרע כמשמעותו בתוך איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע). כן טענה הנתבעת כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 15 (8) לחוק וכן הגנת אמת דיברתי על פי סעיף 14 לחוק.

עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי רשויות התביעה, מצאו לנכון להגיש כתב אישום כנגד התובע וכי החזרה מכתב האישום, אין משמעה כי המקרה לא אירע אלא נובעת היא משיקולים הנוגעים ליכולת להביא להרשעה בהתחשב ברמת ההוכחה הדרושה במשפט פלילי.

העדויות

3.     התובע העיד כי ביום האירוע, נכנס למעלית הבניין בו התגוררו הוא והנתבעת כשהוא רכוב על רולרבליידס וכי כשהתחילה המעלית לנוע, אבד את שיווי משקלו, נע קדימה, בלם עם הידיים על דופן המעלית והדף את עצמו לאחור. התובע העיד כי כתוצאה מכך שדחף את עצמו לאחור והנתבעת גם היא דחפה אותו, נהדף לאחור ובחזרה ומעד כשידו מושטת קדימה. התובע הוסיף והעיד כי ביקש מהנתבעת סליחה, בחיוך.

עוד העיד התובע כי לאחר שהגיע לדירתו, צלצל אליו שומר הבניין ואמר שיש בחורה המתלוננת שמישהו "התחיל איתה" וכשירד למטה, הבין שהכוונה אליו. התובע העיד כי הנתבעת שאלה "למה אני שולח לה ידיים" והוא השיב "האם את מטורפת, אני לא נגעתי בך" (עמ' 2 לפרוטוקול). בן זוגה של הנתבעת, הזמין משטרה ושוטר הגיע למקום אך כפי שעולה מתיק המשטרה שהוגש וסומן ת/2, לא הוגשה תלונה באותו ערב אלא רק מספר ימים לאחר מכן.

כפי שעולה מעדותו של התובע ומתיק המשטרה ת/2, למחרת היום, הותקף התובע על ידי חברה של הנתבעת, ביחד עם עוד שניים מחבריו ואלה הורשעו בגין המעשה האמור בעבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, תקיפה בנסיבות מחמירות על ידי שניים או יותר והיזק בזדון, כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו וסומנו ת/1.

התובע העיד כי הינו מתגורר באותו בניין, חמש עשרה שנים וכי כתוצאה מתלונת הנתבעת, עבר חקירת משטרה לא נעימה, הוגש נגדו כתב אישום ואנשים החלו לרכל עליו בבניין המגורים ואף בריאיון עבודה, נרמז לו שיש לגביו שמועות שהוא תוקף נשים, לכן לא התקבל לעבודה.

4.     כן העיד מטעם התובע, מר שמואל מאיר, מנהל חברת הניהול בבית המשותף בו מתגורר התובע. מר מאיר העיד כי שמע על האירוע "מאנשים שמדברים בבניין" וכי פעם אחת שוחח עם הנתבעת על המקרה אך אינו זוכר את תוכן השיחה ומתי התרחשה.

5.     הנתבעת העידה כי בעת שהותם במעלית, החליק התובע לעברה, שלוש פעמים, חסם את ראשה וגופה עם גופו כך שהיא היתה בין ידיו של התובע וגופו היה צמוד לגופה. הנתבעת העידה כי חשה מותקפת וכי אם היה מדובר במעידה חד פעמית לא היתה מגישה תלונה. הנתבעת טענה כי אף התובע הודה כי החליק לעברה פעמיים ולטענתה שלוש פעמים, באופן שהיה מגע גופני והיא חשה מותקפת ומאוימת.

כן העידה הנתבעת כי היא לא יזמה פניה כלשהי למי מדיירי הבניין.

המסגרת הנורמטיבית

6.     התובע טען כאמור כי תלונת הנתבעת היתה תלונת שקר שכל מטרתה לא היתה אלא הטרדה לשמה וכי בעקבות התלונה, עבר חקירה לא נעימה במשטרה ונגרם נזק לשמו הטוב.

הוראות החוק הרלבנטיות הינן הוראות סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) - עוולת הנגישה והוראות חוק איסור לשון הרע.

עוולת הנגישה